יש אומרים שמקום עבודתו של אדם, הוא ביתו השני. יש כאלה המזדהים עם האמירה כי העבודה היא הבית. מכל מקום לעבודה יש ערך ממשי בחייו של אדם, בהיותה מקור פרנסה, מקום חברתי, מקום בו נחוו אכזבות, הצלחות ועוד.
ולכן פרישה מעבודה אם לגימלאות ואם בטרם זמן, היא נקודת ציון בחיים, שלאחריה הכל נראה אחרת.
דברים שאומר הפורש לגמלאות או מעבודה אם בכתב ואם בעלפה  לנוכח  חוגגים הם סוגה ספרותית, שיש בה כדי להוות תשתית לאוטופיוגרפיה.
הנה דוגמא לדברים שנשאו במסיבת פרישה ממקום עבודה בו שירת אדם כ-30 שנה:

אשתי, בני, בנותי, נכדי, נכדותי, מנהלים וחברי לעבודה....

נער הייתי וגם זקנתי.....ויש אומרים שאפילו הזדקנתי,
עומד אני נפעם מול כולם, ומבין שאתם עבורי כל העולם,
כי מה אדם צריך בחייו? כדי שהוא לא יכאב?
אשה טובה מלאת אהבה?
ילדים מחונכים,שתמיד מחייכים?
נכדים מקסימים שעושים נעים?
נכדות מתוקות שממלאות תקוות?
אין ספק שמשפחה זה הכל, ועבורי זה באמת הדבר הגדול.
אבל היום לא על משפחתי אדבר, כי על עבודתי איטיב לספר,
זו שמחר תהפוך לעבר, וזו שבעטיה אף פעם לא מאוחר.
לראשונה נכנסתי לכאן כטירון, מלא מרץ וטוטסטרון,
את המכונה למדתי להפעיל, וחיש הפכתי לעובד פעיל,
היינו בתחילה חמישה פועלים, ואין ספק שממש היינו יעילים.
לתקתק העבודה ידענו אך גם על החברותא השגחנו.
וכשנולד לי הילד הראשון, ממש בכיתי המון,
כי את משמרת הלילה כבר לא רציתי, כי ליד אשתי לא הייתי,
ואז גם השני כבר יצא, ואני בקשתי מכם איזו עצה,
איך אקרא לזה הנסיך,שאת ליבי ממש הסמיך?
וכשבאו כבר הנכדים, כבר לא ההינו ילדים,
וגם חמישה לא נשארנו, כי בשנים האחרונות גדלנו,
עכשיו אנחנו חמישים, ואני כבר בן שישים,
כוחי במתני ואיני אומר אי,
ויש לי עוד עתיד, ולא אגיד נגיד,
אך ראוי לפנות המקום, לאיזה צעיר שהוא יהלום,
כי אני את שלי עשיתי, גם אם לפעמים טעיתי.
כי אתם מנהלים יקרים, לעיתים שמשתם לי כהורים,
ידעתם גם לכעוס, ולא להרוס,
ידעתם להעיר, אך לא עשיתם זאת בכל העיר,
וכשנקלעתם לקשיים, היה פה לא נעים,
אך שנסנו מתניים,והיתה זו תקופת ביניים,
והחזרנו החיוך לפנים, למרות שאת המסר היה קשה להפנים.
ואני אומר לכולכם שלום ותודה,ובליבי המון אהדה,
אני יוצא מכאן בספוק, אבל אין בי הרבה איפוק,
כי החיים מתחילם עכשיו, ועל כך אומר "הי אח".
לא עוד יקיצה מוקדמת, אלא רק חוויה מוקרמת,
לא עוד שהיה עד מאוחר, אלא בריכה ממש ,כבר מחר.
היו ברוכים אנשים יקרים, אני פורש בכיף, ואינני כלל זעף.
                                 (..........)