הנני עורכת דין מזה כ-26 שנים. מתוכן 20 שנים בתחום הפלילי
(כתובעת לשעבר בפרקליטות מחוז תל-אביב פלילי, וכמי ששייכת עתה למגזר הפרטי.

בשנים האחרונות, נחשף הציבור לפרשיות פליליות חמורות ובעלות ענין ציבורי, והאלמנטים המרכיבים את המשפט הפלילי הפכו להיות גורם מסקרן עבור כולי עלמא.

מצאתי לנכון בפרק זמן מסוים, לפרסם מאמרים שנועדו ליתן אינפורמציה על פרשיות שקרו בארץ. המאמרים לא נועדו לעין מקצועית, אלא לקהל שאיננו משפטן, לחדד אצלו את הראוי לחידוד.

המאמרים פורסמו ב"ידיעות אונו", עיתון מקומי שמופץ באיזור בקעת-אונו. מעת לעת יפורסמו באתר מאמרים נוספים , שיהיה בהם כדי ליתן זרקור על אירועים משפטיים בעלי ענין ציבורי.

טקסטים מרגשים הם ענין של הנשמה, אך יש בהם כדי לבטא צד אחד שלי. המאמרים הם חלקת האלוהים המקצועית, בה "זרעתי", "דישנתי", "שתלתי", ו- "קטפתי" ומימשתי את הצד האחר שלי.

____________________________________________________________________

מאמר ראשון: "משולחנה של תובעת לשעבר" 
25/07/2007

בעידן בו מוסד הנשיאות ספג נוקאאוט. בתקופה בה נשיא מדינה עומד להיות מוכרז כעבריין מין. בימים בהם הציבור מאבד את אמונו ברשויות אכיפת החוק.
בזמן שמתלוננת בעבירת מין קוראת במסגרת מסיבת עיתונאים לכלל הקורבנות הפוטנציאלים, שלא להתלונן כנגד תוקפיהם, נזכרתי בתיק שניהלתי בשנת 1998, ואשר בו ובאמצעותו הפגינה התביעה הפלילית אומץ, תושייה ונועזות, מה שלא מאפיין אותה בימים טרופים אלה. (ת.פ. 2871/98)

ביום בהיר אחד, הונח על שולחני תיק אונס שהוגש כנגד יוסי ירושלמי. הנ"ל הוכר בעבר כעבריין מין, ואף ישב בבית הסוהר מס' שנים.

האיש שהיה בשנות ה-40 המאוחרות לחייו, ישב בחנות מסוימת ברח' בוגרשוב והביט בעוברים ושבים. לפתע צדה עינו בחורה חיילת, שעיניה הביעו בלבול, עצב ורפיון. ליוסי הייתה יכולת מיוחדת להבחין במצב נפשי בקרב נשים, אותה פיתח מקדמת דנא. כשהחיילת נעצרה בסמוך לחנות בה שהה, יוסי הפטיר לעברה מילת ברכה. החיילת (שלימים הפכה לדוגמנית ושחקנית מבוקשת), החזירה לו מבט וחייכה.
בחלקלקות אופיינית פתח יוסי בשיחה עם החיילת. שאל לגילה, למצבה, למתרחש בליבה. היא שסבלה אז מגירושין של הוריה וחשה כעלה נידף ברוח, נשאבה לתוך ההתעניינות המרגשת שהפגין כלפיה איש זר.
אל תטעו רבותי, הבחורה השתייכה לשכבה סוציו אקונומית גבוהה, הייתה בעלת איי קיו גבוה במיוחד, אך מצוקתה ותשוקתה ליד מושטת הכניעו אותה.
תוך מספר דקות הציעה לה יוסי לקרוא בכף רגלה, תוך שהוא מציג עצמו כהילר בעל ותק. החיילת שבאותה תקופה חיפשה מענה למצוקתה בעולם הרוחני, התפתתה מיד להצעתו והצטרפה אליו לביתו.

יוסי התגורר בסמוך לרח' בוגרשוב בדירה די עלובה, שתכולתה הייתה דלה,
אבל לשונו החלקלקה ועושרו הורבאלי חיפו על החסר הכלכלי.
כשנכנסו השניים לבית, הציע יוסי לחיילת לנוח מעט בספת הסלון ולהירגע. בשלב מסוים מציע לה יוסי להתחיל בטיפול ההילינג. היא נענית כי הכירה טיפולים מסוג זה והסיטואציה לא נראתה לה מוזרה.
בעודה שוכבת על הספה, כשעיניה עצומות, יוסי מתחיל ל"קרוא" בכפות רגליה.
הדברים שהוא מספר לה אודות עצמה, מהממים אותה. והיא מתמכרת לחום האנושי העוטף אותה, ואשר נחסך ממנה מזה זמן.
יש לספר כי גם שירותה הצבאי לא חסך שבטו הימנה, כי חברותיה בלהקה הצבאית בה שירתה, החרימו אותה, ככל הנראה בגין קנאה ביופייה.

בעוד יוסי קורא בכף הרגל, הוא מבקש ממנה להסיר את מכנסיה, כדי שיהיה לו נוח יותר להבין אותה. החיילת נענית לו בלא לחשוד בכוונותיו. היא מסירה את המכנסיים ונותרת בתחתוניה.
יוסי מתחיל ללטף את רגליה, ומכוון את ליטופו כלפי מעלה גופה. בהגיעו לאזור האגן, הוא ממשיך בעיסויו תוך שהוא ממלמל מילות נחמה ועידוד.
החיילת לא זעה. היא מאמינה שאכן מדובר בטיפול הילינג.

לפתע היא חשה שאצבעותיו חודרות לאיבר מינה והיא קופאת על מקומה. היא איננה מבינה את המתרחש ונאנחת בקול רם. יוסי ממשיך בליטוף האיבר, תוך שהוא לוחש לה כי הדבר דרוש לריפויה. החיילת באינסטינקט הישרדותי, קופצת על רגליה כאילו הכישה נחש, ומבקשת שירפה.

בעדותה במשטרה שנמסרה מס' ימים אחרי, בלחץ חברותיה היא מספרת שמעשיו גרמו לה "לשיכרון חושים". מונח שלימים הפך להיות לאבן הנגף בהרשעתו של יוסי.
בקומה מן הספה, מרגיע אותה יוסי, מכבד אותה באבטיח ומבקש ממנה שלא תספר את שאירע.
החיילת מרגישה לא טוב עם עצמה, אך לא מבינה את שאירע. לדידה היה מדובר בהסכמה מלאה למעשיו של יוסי.

בצאתה מביתו חשה מוזר, אך לא תרגמה זאת למשהו לוגי. היא פגשה בסמוך ולמחרת בחברותיה, וגוללה בפניהן את הסיפור. החברות הודיעו לה חגיגית שהיא נאנסה וכי עליה להתלונן במשטרה. החיילת עמדה על דעתה כי לא נאנסה, אך לאחר שיחה עם אמה וחברה, החליטה שהסיר הנטל מליבה.

בתחנת משטרת ירקון גוללה את הסיפור. השוטרים הכירו את יוסי, אך חשו שאין ממש תיק. החיילת בגירה, דעתנית, מחוברת. עלתה לחדרו של גבר מרצון והתמסרה לאצבעותיו אף בהנאה-איזה תיק יש פה שאלו את עצמם? ובכל זאת הרצידביזם של יוסי המריץ אותם להמשיך בחקירה.
הם עוצרים אותו ובחקירתו מספר יוסי כי מדובר במפגש מיני רצוני של שניהם, וגם אם הורשע באונס בעבר הפעם זה שונה.
המלצות המשטרה לא היו חד משמעיות, והתיק מגיע לפרקליטות מחוז תל-אביב (פלילי) כתיק מעצר, כלומר תוך מס' ימים יש להכין כתב אישום ובקשה למעצר עד תום הליכים.
לא הייתי שותפה אז לדילמות לגבי המעצר וכתב האישום, ופרקליטה אחרת החליטה כי מדובר בעבירת אינוס במרמה, כשהחוק קובע כי: המרמה היא לגבי מיהות העושה או מיהות המעשה (סעיף 345 לחוק העונשין תשל"ז-1977).
ההתלבטות כמובן הייתה- ההנאה שביטאה החיילת במהלך עדותה באשר למעשיו של יוסי.

יוסי נעצר עד תום ההליכים, אך ביהמ"ש לא היה חף מהתלבטות בקשר להתנהגות המתלוננת (ותזכרו כי מדובר בחדרי חדרים וכשמדובר בגירסה מול גירסה , המצב בעייתי אך כאן הייתה גירסה כמעט עוקבת גירסה של הקורבן את יוסי).

אין ספק שהמעצר התממש ב"זכות" מאסריו הקודמים של יוסי, אך מכאן ועד הרשעתו בתיק הספציפי, היה מרחק גדול.
כשאמור היה להתנהל התיק בפני הרכב פשע חמור בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב (שלושה שופטים), נדרשו לעניין מספר פרקליטות, אך חששם מפני ניהול התיק היה גדול, בעיקר בגלל ההנאה שסיפרה אודותיה החיילת.

באופן מקרי, ואולי לא, התיק הונח על שולחני. נחשבתי אז כמי שעוסקת בתיקים אבודים ומפיחה בהם רוח חיים. גם אני חשבתי כי עבירת האינוס במרמה קשה להוכחה, בעיקר בגלל התנהגות המתלוננת, אך מכיוון שטרם הכרתיה, החלטתי שלא להיות שיפוטית כלפיה. הזמנתי אותה למשרדי. אז עבדה לצידי מתמחה שהיום היא אחת הבכירות בסנגוריה הציבורית.

במשך שעות לא מעטות, גוללה החיילת את סיפור האינוס שאירע כלפיה, וככל שהזמן נוקף, הבנתי כי למילים הכתובות אכן יש כוח, ולסנגור יהיה מה לשאול לגבי אותו "שכרון חושים" שסיפרה החיילת, אך התרשמתי כי דווקא כנותה במילים הפוזיטיביות, יעידו על אמינותה ועקביותה.
לא זכיתי בפרקליטות לעידוד רב, וכשהיה ניסיון מצד הסנגור לעשות עסקת טיעון, הוא לא נפל על אוזניים ערלות. אלא שהתעקשתי שלמרות הבעייתיות בעדות הכתובה של החיילת, יש לעשות את המקסימום, כדי שהשופטים ישמעו את סיפורה, וינתחו את דבריה הפוזיטיבים לכאורה אודות האירוע.

כשליוויתי אותה לביהמ"ש הבנתי את הקושי, אך האמנתי שכמו שהבנתי את התנהגותה משך האירוע, כך גם היא תשכיל להסביר במהלך החקירה בביהמ"ש.
כשהיא הופיעה מול שלושה שופטים (שהיו רק גברים), היא עמדה בפרץ בחקירה ראשית ממושכת בת חמש שעות והסבירה לפני ולפנים את שהתרחש.
בתום עדותה הראשית הבנתי כי אין מדובר ב"שכרון חושים" הנובע מהנאה, אלא משיכרון של פחד, שיתוק וצעקה סמויה. הכל שאלה של רגישות השומע.

אני זוכרת שהייתי מאד גאה בה, כשעמדה מול חקירתו הצולבת של הסנגור, והשיבה לשאלותיו החטטניות. תהיותיו הזכירו לי את תהיות החוקרים והפרקליטים שחפרו בתיק, ואשר תהו אם יש בכוחם להביא להרשעתו של יוסי. שהרי עבירת אינוס במרמה קשה ביותר להוכחה, שכן אלמנט ההסכמה קיים (בניגוד לאינוס בכוח או בלחץ), אלא שיש להוכיח שהוא הושג במרמה, וזה קשה להוכחה, ודורש ראיות נסיבתיות שונות, כדי להבהיר את התנהגות המתלוננת, שבד"כ מרגישה עצמה די מטומטמת אחרי שהיא מבינה שהסכמתה לאו הסכמה היא.

השופטים הקשיבו קשב רב לחיילת. אט, אט פירקה בעדות אמיצה את כל הקושיות. הסבירה מדוע נהנתה לכאורה ממעשי יוסי, ביארה באיזה מצב נפשי הייתה נתונה, והייתה כנה מספיק לומר שלקח לה ימים לאחר המעשה להבין שבוצע בגופה תקיפה מינית.
ביהמ"ש הרשיע את הנאשם בתום משפטו, לאחר שדחה את גרסתו כי היה מדובר במערכת יחסים בין שני בגירים, ושלחו ל-14 שנות מאסר (שתים עשרה בגין התיק ושנתיים שהופעלו בגין תיק אחר).

זו הייתה דוגמא לתיק שהתביעה הפלילית הפגינה נחישות, והתעקשה שעיני ביהמ"ש תתמקדנה בחיילת בעת עדותה, ואז יוכל לבחון אותות אמת, באופן שתובן הנאתה לכאורה ממעשיו של יוסי.

האם יש מוסר השכל בסיפור? שפטו בעצמכם. רק שלצורך קבלת התשובה יש לדעת כי לתביעה הפלילית קיים שיקול דעת מעין שיפוטי, והיא זו שמניעה את ההליכים בביהמ"ש, שאם לא תגיש כתב אישום לבימ"ש , לא תינתן לשופט לחרוץ דין, אך היה והגישה כתב אישום כי אז מעבירה היא את שיקול הדעת לביהמ"ש.

בית המשפט איננו חותמת גומי של התביעה הפלילית, ומכאן הצורך הממשי להביא לפתחו גם אירועים שהתביעה הפלילית מתלבטת לגביהם, בעיקר כשמדובר במצבים של גירסה מול גירסה, מה שמאפיין עבירות מין.

מאמר זה פורסם באתר נשים "אסימון" וזכה לתגובות :

תקיפה מינית
א _ מרי, אשדוד 26/07/2007 15:07:14
הכתבה מאוד מעינית אני עברתי יותר מיזה ואני לא מתגאה אבל לא הי לי כח להיתלונן מה לעשות
תגובה לתגובה


משולחנה של פרקליטה
רותה - מסע נשי, 26/07/2007 11:20:34
נינה יקרה,
הצלחת לרגש אותי בכתבה שלך ..אכן מילים כדורבנות.  חזקי ואמצי!  רותה
תגובה לתגובה   מועד כתיבת בכתבה - נינה בסן, נוה סביון 26/07/2007 00:43:51
יש להדגיש כי הכתבה נכתבה לפני הדיון בעתירות כנגד הסדר הטיעון שהתקיים בביהמ"ש העליון בשבתו כבג"צ (ואשר במהלכו "זכתה" הפרקליטות ל"מקלחת צוננת" מן השופטים, בגין התנהגותה במהלך הפרשה.
כמו כן, אציין כי לפני מס' חודשים, פרשתי לפרקטיקה עצמאית, בתום כ-17 שנים כתובעת מטעם המדינה.
אני מודה לדניאלה שנתנה לי במה, והשכילה לחוש בחשיבותו של המסר . נינה.
תגובה לתגובה


כתבה מרגשת חני, 26/07/2007 00:14:57
נינה חביבתי
קראתי את הכתבה בעיון, יש בך נתינה אין סופית וההגינות היא נר לרגלייך
שמחה שהכרתיך בחיבה עמוקה, חני

הכתבה שלך מעניינת
חגית רימון, 25/07/2007 14:44:58 - הצלחת לשכנע אותי ולהצטרף לדעתך.

תוספת שלי: לימים קצב בטל את הסדר הטיעון שנעשה עימו,והוגש נגדו כתב אישום בביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, המייחס לו עבירות אינוס חמורות.המשפט מתנהל.

 ____________________________________________________________________

 מאמר שני:

האם עובדת היות נאשם בפלילים מפורסם ("סלבריטאי")
עומדת לו לרועץ ו/או האם קיים צדק אחיד לעבריין האלמוני ולעבריין "הידוען"?

הערה :המאמר נכתב לפני פרשת דודו טופז , פרשיות אהוד אולמרט (הישנות והחדשות) ופרשת מעצרו המתוקשר של לחיאני ,
ראש עיריית בת-ים ועוד.

בשולי גז"ד של חנן גולדבלט במסגרתו הוטלו עליו 7 שנות מאסר בפועל, והכרעתדינו המרשיעה של יעקב העליון (עיתונאי לשעבר ב"מעריב").

החברה הישראלית עברה מהפך בשנים האחרונות,הן מבחינת המודעות הגבוהה של אזרחיה לכל הקשור לרכושם,כבודם,גופם ושמם הטוב,והן מבחינת חקיקת חוקים ואכיפתם ע"י הרשויות השונות שענינם מתן הגנה ראויה על האינטרסים הללו. מהפך זה בא בא לידי ביטוי בין היתר בכמות התיקים שנחקרים ו/או מתנהלים כנגד מי שנחשבים מפורסמים,אנשי ציבור,ידוענים ו/או סלבריטאים.

אחדמשיאי השינוי מתבטא בארבעה פרמטירם:

האחד: אזרחים מעיזים להתלונן כנגד מי שלדעתם פגע בהם, גם אם עסקינן בדמות מוכרת.

השני: המשטרה על אף היות חשוד דמות פופולארית או מוכרת,מבצעת חקירות בעקבות התלונה (בכפוף לשיקול דעתה החוקי מתי לא לחקור כלל).

השלישי: רשויות התביעה בוחנות תיקי החקירה כנג "הידוענים" ומסננות את התיקים הראויים ,שהינם בעלי סיכויים סבירים להרשעה.

הרביעי: בתי המשפט אינם חוששים מלדון לגופו של תיק,גם אם מדובר במי שהציבור מכיר את שמו.

בימים אלה נשמע קולן של שתי ערכאות משפטיות בענינם של ידועי שם,ונדמה כי עובדת היותהנאשמים מפורסמים דווקא משמשת לחובתם,ואין בצידה "בונוס" כלשהו.

בענינו של יעקב העליון ,מחבר הספר "רגל של בובה" ומי שנהל משפט עקש במשך 6 שנים,שמקורו בתלונותיהן של שתי אחיות על מעשה של בעלה אסורה בהסכמה (כנגד קטינה) ומעשה מגונה (כנגד בכירה).

הרושם המתקבל מהרשעתו בדין (ע"י כב' השופט חנן אפרתי ,סגן נשיא בימ"ש השלום בת"א-יפו),בין היתר, הוא כי היותו מפורסם ובעל תכונות אופי מסוימות ,הובילו אתהמתלוננות להוקירו ,להעריכו ולאהבו,ומשם גם הדרך לביצוע עבירות מין בהן היתה קצרה. במילים אחרות היותך מוכר בציבור הופכת את "גחמותיך" לישימות ונגישות, כי הקורבן שנופל ברשתך "מוחמא" לכאורה שבחרת בו מכל הכלל.

האם היות העליון דמות ידועה תתבטא בגזר הדין?-ימים יגידו (מתוך הניסיון המקצועי ועל פי חומרים משפטיים קיימים: אכן היות הנאשם "ידוען" מהווה נסיבה לחומרה בעונשו, שכן ביהמ"ש רואה בו מודל לחיקוי, ואם הוא משמש מודל רע, עליו להיענש כפל כפליים.כאן אולי ישימה המנטרה הכה מאפיינת גזרי דין,ולעיתים מעוררת מחלוקות "למען יראו ויראו".

יחד עם זאת גזר הדין של חנן גולדבלט,מדבר בעד עצמו. עדי אופי רבים,שחלקם אף שייכים לעולם הבידור,העידו כי חנן גולדבלט לא סבל מחוסר בחיזור ע"י נשים "...ולאורך שנים היה מוקף נשים שבקשו את קרבתו...",(ציטוט מגזה"ד),ודבר זה מעורר מחשבה האם בזכותזאת,היה לו קל "לנצל" תומתן של נשים,ומצד שני, אם היה לו כזה ארסנל,למה היה צריך להפעיל מניפולציות,שבססו קיומן של עבירות פליליות?

הנאשם ספר כי התיק החריב את עולמו ,ורסק את הקריירה המקצועית רבת השנים(והאם זהו עולם שונה ממי שנחשב "עמך" לא ידוען,או שמדובר בהתרסקות גדולה יותר מזו של אדם אנונימי?).

אך כאן ביהמ"ש (כפי שצויין בתחילת המאמר) עשה שימוש בטענה זו דוקא כנגד הנאשם. באומרו כי "...כאשר תהילה ציבורית מסייעת לאדם לבצע עבירות,כמו הנערות הצעירות שלמדו אצלו משחק, בגלל היותו מפורסם, ומקנה לו נגישות לניצול מצב באורח פליליץ מן הסתם בבוא העת ישלם מחיר כבד,שכן שבירת האמון במקרים כאלה, גדולה יותר וכואבת יותר לקורבנות, שהעריצו את הנאשם, וסגדו לפופולאריות שלו .

כתובעת לשעבר ,אשר טענה רבות כנגד עבריינים שהורשעו בדין,נהגתי להדגיש בטיעוני כי היות עבריין מפורסם,צריך שתשמש את ביהמ"ש בבואו לקבוע נורמות התנהגות פסולות ו/או הטלת ענישה ראויה. שכן מאנשי ציבור וידוענים נדרשת התנהגות ללא רבב,באשר כולם צופים בהם ואף מחקים אותם. אך כאן נשאלת השאלה למידת ה"מושלמות" הנדרשת מידוענים ו/או אנשי ציבור-האם היא אנושית? באיזו מידה צריך שיהיו מודל לחיקוי ואם בכלל?

על כך במאמר הבא.

 מאמר שלישי:
נושא תאונות הדרכים מעסיק אותי כנהגת, כאם לשני בנים נוהגים, כאזרחית שאיכפת לה וכמי שעוסקת בתחום. אין במאמר זה כדי ליתן עצות מקצועיות,אלא יש בו היבט "עממי" על המתרחש בבתי המשפט,כשמובאים בפניו התיקים הרלבטיים העוסקים בקיפוח חיי אדם.

בדרך כלל תאונות קטלניות אינן נגרמות מתוך רצון הפוגע. אלא מסיבות אחרות: אובדן תשומת לב רגעית, חוסר עירנות עד כדי הירדמות,שיקול דעתמוטעה של תנאי השטח ו/או עצמים ואנשים שנמצאים בו, התנהגות פתאומיתשל הקורבן כמו: קפיצה פתאומית לכביש במקום שאינו מסומן כמעבר חצייה, ועוד.

לענינו של ירון ברכה, שעדיין פתוחה לו אפשרות ערעור בביהמ"ש העליון- "אין מדובר בתיק תאונת דרכים-מדובר בתיק אשר ענינו שש עבירות הריגה"-כך כותבת כב' השופטת קפלן,לאחר שסקרה שורתפס"ד שענינם עבירת הריגה בגין תאונת דרכים,כי אדם נכנס לרכבו במצב שמהווה סכנה: כמו שתיית אלכוהול מופרזת,צריכת סם בכמות גדולה, אך יחד עם זאת היה אדיש לתוצאה המסתברת שעלולה לקרות,כמו פגיעה בנוהגים בדרך, או אפילו פגיעה בעצמו (מה שמכונה בעגה המשפטית יסוד נפשי של "פזיזות").