בחודש פברואר 2009 צפיתי במופע מוסיקלי של מעצב האופנה יובל כספין. הרבגוניות באופיו של האיש רתקה אותי, ובתום ההופעה החמאתי לו, ואז נודע כי חוגג הוא יום הולדת. בו במקום הבטחתי מקאמה כמתנה אישית ממני, לאות הערכה על היכולת לחיות כל חלום:
ליובל כספין
הבטחתי לך איזו מקאמה, ואתה לא ממש הבנת למה,
כי התרגשת כל כך בתום המופע,
אבל לא רצית לעשות איפה ואיפה,
נתת לכולם לחבק, ואולי אפילו קצת להתעלק,
ואני לא התאפקתי, וקצת התחזקתי,
ונכנסתי למרחב האינטימי שלך, כדי לשבח את מעופך,
בערב שירי משוררות, במהלכו נצתו בי כמה נורות.
-------------
ביום חמישי אחד, הבנתי כמה האיש הזה מיוחד,
כשעלה על הבמה הקטנה, והעניק לכולנו מתנה,
בקולו הנעים את אמות הסיפים הרעים,
ובעיניים מלטפות הצית את כל הרגשות.
-------------
היה זה עוד ערב של שירה,במהלכו חוויתי סוג של הארה,
זה האיש ממש מפורסם, אבל יודע להתנהג כמו היה אחד מהעם,
זה האדם בו דבק אבק כוכבים, אך נכרת גם ביישנות שעושה ממש נעים,
זה האופנאי שגזרותיו חובקות עולם, אבל הוא ממש יודע לפרגן לכולם,
זה הכוכב שמופיע בטלוויזיה, אבל תמיד יודע לעשות רוויזיה,
זה האיש המחובק כל כך, אבל לידו הנך מרגיש כאילו היה אח,
זה הזמר ששר בקול צלול, אך יודע הנך שמסוגל הוא לאיזה תעלול,
זה השחקן שעולה על במה, אבל יודע גם לתת את כל הנשמה.
-------------
ואני בקהל יושבת, וכל הזמן עליו חושבת,
איך יודע הוא למצות את החיים, ומשכיל לצקת בהם המון תכנים,
איך אוסף האיש את כל כישרונותיו, ולא מאפשר לכסותם תחת עב,
איך אפשר גם לעצב ולתפור, וגם לשיר על "אמור, אמור".
איך כל ברווזון בזכותו הוא נסיכון,
ואיך המשוררות באמצעותו נשמעות מאושרות.
-----------------
ועכשיו חגג האיש יום הולדת, וחשנו שותפים למסיבה נחמדת,
כי בגיל חמישים ושתיים, אתה כבר יודע דבר אחד או שניים,
וכשאינך מאבד את זו התמימות, אתה חווה את ההתבגרות באהבה ללא ליאות,
ושאינך מתכחש לאכזבות מן העבר, מבין הנך ששום דבר אינו מיותר,
וכשאתה מעריך מה טוב בחיים, הרי לכולם סביבך הרבה יותר נעים.
------------
ומה נאחל לזה שאולי ראה הכל, ויודע לחיות את החיים בגדול?
מה נביא כמנחה, למנחה שמביא לכולנו רק מנוחה?
אז הנה מתנות מלוא הטנא:
שאהבת האדם ממנו לא תיחסך,
ושתמיד ידע הוא מי למה ואיך,
שמהותו לעולם תהא מזוככת,
ולא תשתנה גם אם היא מרוככת,
שחיבורו לצד הנשי לעולם יישאר כטאצ' האישי,
שאנרגיה טובה תהא סביבו,
וזו הרעה לעולם לא תדבק בו,
שימשיך למצות את החיים, ויבחר בעוד אי אילו אפיקים,
שיעשה טוב לעצמו כי הוא גרעין עולמו,
שימשיך לשיר במלוא האון, כי זה מה שהופכנו לגאון,
שלא ידע חלי וצער, ושתמיד יהיה כמו נער,
שימשיך להיות כספין יובל, ולעולם לא יהיה איזשהו אבל...
ברכות ליום ההולדת, ותמיד תנחיל חיוך לזו המולדת ...
ממני.
לעיתים אני מקשיבה לתכנית הרדיו של איציק הליצן בשבת בבקר. אני אוהבת את ההתייחסות שלו לילדים,את הההתלהבות מהיצירה התקשורתית לה הוא שותף,ובאמצעותו אני חוזרת לתקופה שבני היו קטנים.
אחתהתכניות הוקדשה למסיבת יום הולדת לתכנית (עשר שנים),וכמחווה של אהדה שגרתי לתחנה (103) ולאיציק הליצן מקאמה במתנה:
לאיציק הליצן...
בכל שבת אתה נותן מתנה,
בכל שבוע אתה מסיר לילדים איזו עננה,
ועל הג'חנון לא פוסח,
ומאכיל אותו כל אורח.
בתחילת הדרך, איש לא שמע,
בראשית, כל ילד אמר "מה?"
אבל עם הזמן חלחל הצחוק,
ולמדת את כולם, שהוא אינו בניגוד לחוק.
והיום התכנית היא הכלה,
זו שיש בה המון הכלה,
לה חוגגים שנים עשר קייצים,
וזה כשלעצמו דבר מעצים.
ומה נאחל לך כלה צעירה,
לך, שיש לך מחשבה נהירה?
שנשמתך היא נשמת עושייך,
ורוחך היא רוח רואייך.
כי לך יש אנשי אור,
שהופכים כל ילד לנאור,
ואם בלייט עסקינן,
אז אינה היא הפנס, שחבל על הזמן.
ואיציק המסור, שאצלו שאין חיוך זה דבר אסור,
שבשעה שמונה מתייצב באולפן,
ומשתדל לעשות לכולם הרבה פאן,
הוא הליצן המיוחד,
שנכנס ללב של כל אחת ואחד.
ולו נקשור הסרט, ונטפח העטרת,
כי בקולו מקפיץ את ילדי ישראל,
ומאפשר להורים לישון עוד ולומר הלל,
ולא שוכח להעיק זוג כרטיסים,
למי שעונה על חידה נושאת פרסים.
אז מזל טוב לך תכנית, שכבר מזמן הפכת ללהיט,
זה הגיל שאולי מתחילים להתבגר, ואף כבר יודעים כיצד להתגבר,
אבל את המשיכי להיות ילדה,
וכך תמיד תקבלי המון אהדה.
ברכות בפרוש חגך, ושתמיד תלמדי אותנו איך,
להיות הילד הנצחי, ושתמיד זה יהיה הכי.
אוהבים אותך,
מחבקים אותך,
מניחים על ראשך זר פרחים,
ומשלבים ידיים במעגל, כי הרי כולנו אחים.
וזוהי מקאמה שנכתבה לכבוד משורר לא ידוע שכותב להפליא, וכולם חושבים שהוא כלי:
שיר על משורר.....
ועכשיו אחרי ששמענו אמרות שפר,
מפיו של משורר שלכל חרוז מוצא הוא תפר,
ראוי שנשקיע מאמץ, ונרים איזו אבן של חצץ,
נתאתגר באתגר,שהאיש הזה מציב בפנינו אחרי מעלה כל הר.
נשנס מתניים ונפעיל את המוח כפליים,
ונקדיש למשורר השביל, כי תמיד לנו הוא מועיל.
אז המשורר שלנו הוא אחד , יחיד ומיוחד,
חיוכו ממוסס הלב,וכל אחת חושבת שאתו אין היא לבד,
מלא הוא כרימון,ובמוחו אנקדוטות המון,
הוא שוזר ותופר, הוא יוצר ומעטר, הוא מחשב ומכשף,
הוא כותב ובעיקר אוהב, הוא מלפף ומקרצף,
הוא מועך והופך, הוא מעלה מעל הנעלה,
הוא מדייק ולא מפהק,
הוא מרגש ומתרגש,
הוא מחדד ומרדד,
הוא מפרק וממרק,
הוא קושר וגם מתיר,
הוא טווה בתוך מתווה, וסורג בחוט עבה,
הוא מכייר ומצייר,
הוא מפסל ומערסל.
למי עושה כל אלה המשורר,
את מי בדיוק הוא מערטל?
את מי הוא מפשיט?
מבלי את הקצב להאיט?
מי זו שכה כנועה לרצונו,משל היתה אתונו?
מי זו שמתמסרת בקלות ועדיין נחשבת לאיכות?
נסתכל שמאלה וגם ימניה,
אולי זו את,או את או את-הי אט אט...
יריבות רבות כאן במסיבה,וזה באמת סבבה,
אבל צר לי לאכזבכן גבירותי,
לא אתן אומרות למשורר "הי".
זו מישהי אחרת,שאינה מותרת,
תמיד צעירה,ולא שעירה,
תמיד עירנית והופכת ללהיט,
תמיד משוננת ולא מצוננת,
אף פעם לא כואב הראש,
והיא תמיד יודעת לאהוב....
הסכיתו רבותי,הקשיבו גבירותי,
מי זו הכלה,מי זו הנעלה?
האם נחשתם מי אהובת המשורר,שלפעמים גם בוגדת בו עם אחר?
קוראים לה מילה,ועל השם הזה היא נעולה,
אבות רבים לה ולא מעט אמהות,
סוררת היא עד להחריד,אך על משוררנו לא תכביד ,כי
זו שנולדה בשביל המשורר,ולמענו מוכנה תמיד להתעורר,
זו בספר כתובה, ועל כל סופר אהובה,
זו שבלעדיה אין שפה,
ועבור משוררנו היא לעולם לא רפה.
והנה לכם סיפור אהבה,שנולד לנגד עינינו בשלוה,
וניתן להתקנא במילה,ששפר עליה גורלה,
כי הכירה את גברברה לא בדייט אלא אצלו בהארה,
והוא לנו אותה מושיט כמתנה בעזרתה את דמיונינו נשיט.
אמן המילה משוררנו האהוב,
ועבורנו אתה ממש חשוב,
עירום הוא שביל ישראל בלעדיך,
וההולכים סומכים עליך.
כי יש בך את היכולת להכיל את מלוא הקבולת,
ויש בך אוצר שערכו אדיר, כי אתה האיש שעושה מכל דבר שיר.
אז היום השתמשנו במילה שהיא רק שלך, וזאת בעבורך,
כי יצירותיך אותנו עוטפות בחום ובקור, ונותנות הרבה אור,
והן מלוות אותנו בכל מסע,טיול ומסלול,
וזאת מבלי שתנקוט בתעלול.
אז תודה משורר יקר,
תודה שאתה כה נהדר.
תודה על כשרון נדיר,שעושה אדם כמוך לאדיר,
ובכיליון עיניים אנו ממתינים לעוד מקטע,כדי שהמסורת לא תקטע.
שא ברכה, לך מגיעה מלוא הערכה.
זוהי מקאמה לצלמים, שאהבת הטבע והאדם באמצעות העדשה מרתקת אותם,והם מקפיאים מצבים לנצח:
בבוקרו של יום, כשהתעוררתי מהחלום,
מצאתי באתר, וחיש פתחתי לאלתר,
גלריית תמונות ממש מרהיבות, שהיו גם מלהיבות.
כן,זה הטיול בעקבות האיש,שלמרבה הצער למרצח היה נגיש,
אלכסנדר זייד האגדי, שהיה לי זר עד הטיול, לדידי,
ובסדרת התמונות,נטעו כל האמנות,
כי לכל צלם זוית אחרת,ובה כל נפש מתהדר.
דני שלנו מצלם את כולנו,
גם פרח מעינו לא נסתר,והצילום מיד יהיה באתר.
כל מבט בעיננו רואה,ולעיתים הוא עצמו אינו נראה.
מצלם גם ביחד, ומפיג את הפחד,
ומתעד לעולם בתקתוק המצלמה,משל אמר,אנחנו כאן "אלא מה".
ואיש אחד ששמו איש,והוא לא מריש לקיש,
פורטרטים אוהב לתעד, וזה לנו באתר לעולם ועד.
לכל פרצוף יש אמירה,ומעינו של איש היא לא נסתרה,
וגם אם יש קמט לאיזו גברת, עדיין יחשבו שהיא נהדרת,
ואם עייפות נבטת, עינו של הצלם איננה מרופטת,
כי היא מוצא את היהלום בכל אחד, ואנו לא נעזבנו לבד.
וגם אביבה היא מלכה, ושולטת על הממלכה.
השדה מולה נפרש, והנה אלכסנדר הפרש,
אצלה הצבעים חדים, ואפילו רואים את האדים.
וארנה המיוחדת, שבצילומיה מאחדת.
מכל זוית אפשרית, הקבוצה נראית להיט.
וכל צבע מתבלט, מעיד בעליל כי הפרח רוקד בלט,
איזו דרך נהדרת, שרגישות איננה נעדרת,
ולכם הצלמים שלנו,כיף שאתם איתנו........
ורק אני שמצלמת, אף פעם לא מפרסמת,
מתי אלמד על הפיקסה, ולא אתנהג כמו "קזה"?
נינה בסן כותבת את חוויותיה בעקבות השתתפותה בסדנה -
משהו מהלב - נינה בסן כותבת על סופהשבוע במאהל התבור
לבתיה ויעל הנהדרות...
(משהו מן הלב אודות החויה שהענקתן לי במהלך סוף שבוע קסום שהתקיים ב-15/10-16/10 במאהל תבור בכפר שיבלי ושנחווה על רקע השיר "יש ניגון שעולה מן הסתיו,ומרעיד מיתרי הזהב...")
-------------------------------------------
קצת באיחור, אבל עדיין לי ברור,
שהניגון שעלה מן הסתיו, מילא אותי זהב,
ולמרגלות התבור, הבנתי שאת המחסומים עוד אעבור,
כי חיברתן אותי לשמחה,
ואיפשרתן לי לצחוק מלוא פה חה חה חה,
והוכחתן שאפשר,להמשיך לחלום את המחר,
ובאמת שאף פעם לא מאוחר.
ההתחלה היתה מבטיחה,
והיא עוררה בי איזו תחושה,
בהזמנה נאמר "...חוגגים את הסתיו..."
ואני חשתי שכבר הוסר העב.
ובעוד השמש שמה פעמיה מערבה,דוושתי לא נוחמה,
כי בשיבלי התאספו כל הנרשמים,טרם ידעו כמה יצאו הם נפעמים.
והנה כלום כבר מסביב לשולחן,מותירים בבית כל הבלגן,
ועל היין מקדשים בחיוך, והחלה -הנה בה נעשה חיתוך.
וכולם עסקינן בקודש הקודשים, לאפשר לעצמם להיות מועצמים.
ומפגש סוחף ראשון מנהיגות השתיים, יעל ובתיה נהדרות שבעתיים.
וכל הרוקדים אינם מכירים,אך כהרף עין הם כבר חברים,
כי כשהמוסיקה מתנגנת באויר,כל אחד חושב שהוא מלך העיר,
ומתנועע בחופשיות,כדי להגיע אל זו המהות,
והשתיים בחן ובעדינות המעגל מובילות, כי יודעות שכולנו באנו לבלות,
ונפתח הלב אל כל זר, ואיש כבר אינו מנוכר.
ואיזה כיף להשתולל,כי שמחת החיים זו מתת אל,
והאנרגיה מחשמלת, והמוסיקה מצמררת,
והביחד הוא מיוחד,כי אינך מרגיש לבד.
והמאהל משרה אוירה מיוחדת,
כזו שאת כולם מאחדת,ובתום הסחף הנפשי,
כל אחד פורש אל עצמו האישי,
מניח הראש על הכר המאולתר,ומתרגש לקראת המחר.
וכשהמחר נותן אותותיו, מניעה השמש את העב,
פורשת קרניה על המאהל,כי בו נמצאים אנשי על,
אנשים שהתחברו ,כאלה שהתערו,
יוצרים אחות נעורים, למרות שאינם בני עשרים.
והנה מסע הבוקר מתרחש,
ואיש כבר אינו מתעקש,
להביא עימו את העבר,ולחשוב שמאוחר,
וכל אחד לדה וינצ'י יידמה,
ומישהו צייר את הכבשה פועה "מה",
זהו ציור של תחושה,כך יעל לחשה,
מראה את הפנים,אנחנו כבר נפנים.
ולמסע לחיזוק הצ'אקרות יצאנו, ולתוך הקרביים נכנסנו.
אלה מרכזנו האנרגטיים, לא נגיע אליהם בסקטים,
רק מתוך נסיעה פנימית, נבין כי כל אחד מאיתנו להיט,
ואנו באדום צובעים את הבסיס, זה שהיעדרו אותנו מתסיס,
והכתומה היא מקור לגאווה,כי צ'אקרת המין היא בסיס לאהבה,
ובצהוב צבענו את מקלעת השמש, ונשתלט על מחשבות ליל אמש,
וליבנו נצבע בירוק של חמלה, כי נתינה היא לא רק מילה,
ואם גרוננו קצת ניחר,פירושו שמשהו בנו מר,
ובכחול נצבע היצירתיות שבנו, זה הצבע שמייחד אותנו,
ובמצח אי שם בין שתיים, המצפון מתעורר שבעתיים,
כי סגול הוא הצבע המוביל, וכשמקשיבים לאינטואיציה,הכל מועיל,
והלבנה מעטרת את ראשינו, ממנה נגן עלינו,
חיי שפע מובטחים לכולנו, הלא הקוסמוס הוא שלנו.
ובתום המסע בתוך גופנו, חייכנו כך סתם לעצמנו,
איזה כיף להכיר אותנו, אנחנו נהדרים כי אנחנו שלנו,
ומתוך אותה תובנה של רגע,
נעלם כל הפגע,
כי כשיש לי אותי, אני איתי,
ואז איני לבדי, ואלוהים עדי,
שאני יכולה לעשות הכל, ואפילו בגדול,
אם רק יתחבר כל איש אל עצמו, יחוש שהוא הוא כל עולמו,
וייעזר הא במורות הנהדרות, שהשנים הפכו אותן למוארות,
אכן לקבל את הסתיו עם הקצב, מפיג מחשבה על חורף של עצב,
אכן לסייר בכל הגוף,מוליד תחושה שאפשר לעוף,
היה זה סוף שבוע נהדר, עליו שומרת אני מכל משמר,
חויה לגוף וגם לנפש,
אפשרות לנקות ליכלוך ורפש,
חויה קולינרית מאד מיוחדת,
כי טחינה את כולם מאחדת,
והשיחרור ,עליו עוד אספר,
וזה יהיה כבר בסיפור אחר....
היו ברוכות בתיה ויעל, להכיר אתכן זו מתת אל,
אתן מפרגנות ומאפשרות, אתן לא סתם מורות,
אתן עדינות וידעניות, ולא סתם פלצניות,
אתן באות עם כל הלב, והופכות כל איש לאוהב,
לקחתי את חווית חגיגת הסתיו הלאה,כי צריך ללכת הלאה,
אך ההליכה מלווה בשיר בלב, ובידיעה שמישהו אותי אוהב...
מי?....כמובן אני.....תודה שהייתן למעני.
ממני נינה בסן.
