שנה טובה לחברי המטיילים, שאף פעם אינם מתעייפים,
שנה מאתגרת במיוחד, במהלכה נכיר עוד אחת ועוד אחד,
שנה של הליכה במקטעי השביל, מבלי שאותנו זה יבהיל,
שנה של טיולים בחיק הטבע, כי זה מנציח בחיינו את הצבע,
שנה של אירועים חברתיים, בתוכם לכולם ממש נעים,
שנה של פרידה מן האגו השתלטן, שיודע רק לעשות בלגן,
שנה של די לצביעות,כי בקבוצתנו , זו לא המהות.
שנה של עסיסיות הפרי מאיזשהו איזור כפרי,
שנה של שפע בנשמה, שמביא לעולם נחמה,
שנה של חמלה עצמית, שעושה כל אדם ללהיט,
מי יתן והביחד שנוצר במהלך השנתיים, ישתרש לעד אחת ושתיים.
מי יתן ונטעה גם טעויות, וכך נדע כי איננו מושלמים כאושיות.
היו ברוכים חברים למסלול, שאינו מותיר מקום לאף תעלול.
שיר ליום הכיפורים
ביום הכיפורים הכל דומם,
הרבה פעמים ממש משעמם.
אנשים את המפסקת מסיימים,
ומרגע זה הם אשכרה צמים.
לובשים לבן מלוא הגוף,
והולכים לבית הכנסת לעשות "מערוף".
ובחוץ שאון הילדים המתרוצצים,
הנה הם כבר חולפים על פני החוצצים,
ואל הכביש רוכבים בדהרה,
כי הכל היום מותר בלי גערה.
והם מזיעים ומדוושים,
ולפעמים אתה רואה ביניהם גם בני שישים,
ואם סירנה אויר תפלח,
ידעו כולם שעכשיו לכביש אסור להתפלח,
ולאיזה צד יחרוץ אלוהה,
לבית הכנסת כולם יבואו לשמוע,
ותקיעת שופר תסיי הכל,
ואל האוכל יצעדו הם במחול.
גמר חתימה טובה.
סדר ט"ו בשבט במעגן מיכאל (מרכז צפרות)
תודה
על סדר ט"ו בשבט,שאנו חוגגים בשבת,
על חבורת אנשים,שבגלל אהבת הצפורים מתרועעים,
איזו אנפה יפה,כך ראינוה במעופה,
איזו חסידה שחורה,האם היא נאורה?
איזה שחף נהדר,שימשיך להתעופף גם מחר,
אז בבקר לקיבוץ פלשנו,
ובינות טיפות הגשם התפלשנו,
כי למעגן מיכאל הגענו, ולחברי הקיבוץ פרגנו,
ואי אפשר להתאפק, ובציפורים לא ניתן להסתפק,
ומישהי בכשרונה הקולינרי,ערכה שולחן פמיליירי,
בתה קידמה היא את פנינו,וממש בחן התיחסה אלינו,
ברוכים הבאים בקול קראה,תיכף בריקוד עם סוער תכרע,
והתנפלנו על האוכל הטעים,שלט"ו בשבט כל כך התאים,
ויוסי על הסדר מנצח,וליבינו פנימה ממש פורח,
חמישים שקלים מאיתנו נתרמו,לטובת כל אלה שגם נרתמו,
וטיפות האהבה התערבבו בגשם, כי זו חגיגת הטבע בעצם.
שולחנות עמוסים לעייפה,ואנו כמו יונה במעופה,
כי לעוף כמו ציפור,משמע להתקרב ממש אל האור,
וזהו אור הביחד, שם אין כל פחד,
כי כשנחגג החג עם חברים, שבים אל מעיין הנעורים,
אז חג שמח עמיתים של מחר, למרות שהיה קצת קר,
היה בכיף "שבת אחים גם יחד", ואף ציפור לא עוררה הפחד,
וטוב היה לחזור, כשאף שיר לא נותר מאחור,
היו ברוכים חבורת המארגנים,לכם אנחנו באמת מפרגנים,
אפשר להפוך זאת למסורת,ונשיל מעלינו את הנסורת,
ורוח הרעננות תעטפנו,ותחושת ההתחדשות תלטפנו.
ליל סדר מיוחד
לפני שנים רבות, כאשר התנפצו התקוות,
נפרדו איש ואשה, והבטיחו זה לזו בלחישה,
כי את החגים יבלו יחדיו, כדי שהילדים לא יחושו בעב,
ועם זו ההסכמה, לא עשתה האשה מהומה,
ובפרוש לו חג החירות, בו איש לא צריך להרגיש נחות,
חשבה כי הבטחות מקיימים, אחרת למה צריך הסכמים?
אך משבוששה לה ההזמנה, הבינה כי ירדה העננה,
ווחשה את הלבד, והבינה שזה לעד.
ונדרה היא נדר בליבה, שיום אחד היא תארגן המסיבה,
אז תרגיש שלא צריך טובות, ורק היא תיצור את הבאות,
תסב היא סביב שולחן אחד, עם אנשים שלא יתנו לה להרגיש לבד,
כי לא משפחה ביולוגית היא החשובה, אלא זו שיש בה אהבה,
וקשר דם אינו הכרח, כדי שתחוש לבד בכרך,
ועברו שנים, והיו המון סדרים,
אך לא היתה בהם חירות, למרות העשיר שבריהוט,
ואז הכירה בחורה, שהיתה לה את ההארה,
לקבץ אנשים מיוחדים, שהם הם העדים,
שיציאת מצרים היא של כל אחד מאיתנו,
אם רק מבינים מיהו הפרעה שלנו.
ואולי לכל אחד יש עשר מכות, אבל את כולן מלוות התקוות,
ומה ישתנה הלילה ההוא מכל הלילות שכבר היו?
שבלילה ההוא-לא נתחבט, ולא נתחרט,
שבלילה ההוא נבין כי שבת אחים גם יחד,
וזאת בלי כל פחד.
את כולם מקבלים, ואת כולם אוהבים,
ואיש לא ירגיש לבד, וזאת יהיה לעולמי עד.
ונשתה מכוסו של הנביא, שלכל אחד מאיתנו ברכה יביא,
ואחר האפיקומן נתור, ושפרס בעטיו אינו אסור,
וכשנצא מעבדות לחירות, נבין מהי המהות,
ונצעד אל יום העצמאות, אותו נחגוג ללא ליאות.
.jpg?id=3504367)
